פרק שלישי: היזהרו מאידו של מרס — פרוץ המחאה בסוריה

להבות ״האביב הערבי״ הגיעו לסוריה לאחר שהציתו אש גדולה בכמה ממדינות ערב ובראשן תוניסיה, מצרים, לוב ותימן. אלא שבמהלך חודש פברואר ואף בראשית חודש מרס 2011 נראה היה כי גל המחאה ששטף את העולם הערבי עתיד דווקא לפסוח על סוריה. קריאתם של אנשי אופוזיציה סורים בפייסבוק ל״יום זעם״ ברחבי המדינה ולהפגנה מול בניין מועצת העם ב־5 בפברואר 2011 לא זכתה להיענות, ורחובות דמשק, כמו גם ערים אחרות בסוריה, נותרו ריקים ממפגינים. ביטוי לתחושת הנינוחות של המשטר הסורי נמצא ב־16 בפברואר 2011, עם סיומה של תפילת הצהריים לרגל יום הולדתו של הנביא מֻחמד במסגד בני אומיה (המסגד האומיי, אל־ג׳אמע אל־אמוי, ג׳אמע גני אומיה) בלב דמשק שבה השתתף גם אסד.

הנשיא הסורי יצא עם סיומה של התפילה אל קהל המתפללים שהתגודד בחצר המסגד, והתקבל בתשואות רמות. רבים בקהל אף מיהרו ללחוץ את ידו ולחבקו בחום. בתקשורת הסורית גם דווח על סיורים שקיים אסד עם רעייתו אסמאא׳, באזור הכפרי של מחוז סווידא בדרום סוריה בראשית מרס 2011 במהלכו פקד חמישה עשרה כפרים. בכולם התקבל, כך על־פי הדיווח, בהתלהבות רבתי בידי התושבים המקומיים. כמה ימים לאחר מכן דווח על סיור שקיים במחוז חסכה במזרחה של המדינה, כשגם שם התקבל מכאן אפשר להבין את טענתה של סמירה אל־מֻסאלימה, עורכת בהתלהבות בידי התושבים. ביטאון המשטר, ״תשרין״, כי: ״העם הסורי תומך תמיכה מלאה באסד, מכיוון שהוא רואה בו משום ערובה אמיתית להבטחת עתידה של המדינה ועתידם של הסורים כולם״.

לקריאת הפרק המלא לחצו כאן