מנהיגות, דוגמה אישית וגבורה: מבט אבולוציוני
קרב עמק הבכא. בדיעבד, הגורמים היחידים שגרמו בעליל ללוחמים לצאת ממקומות המחסה שלהם ולהסתער - היו התנהגותו של קהלני ופנייתו האישית אל הלוחמים. צילום: ניר קרן צבי - ויקימדיה. למעלה: ירי תותח מתנייע של צה"ל במהלך הקרב
אנדרי סחרוב, אלכסנדר סולז'ניצין, ז'אן ד'ארק, נתן שרנסקי, אביגדור קהלני - כולם אנשים הפגינו מעשי גבורה וממחישים את העובדה שלגבורה פנים רבות, בתחומים שונים. המשותף לכל הגיבורים - נכונותם לשלם מחיר אישי.
מה מניע לוחמים להקריב את היקר להם מכול? השאלה הזו נדונה בדרך כלל על בסיס התמקדות בלוחם עצמו – באישיותו ובערכיו. מאמר זה מרחיק את העדשה מן הגיבור - אל עבר התופעה של גבורה בהקשר רחב יותר, המחבר בינה ובין מנהיגות ודוגמה אישית. הקישור הזה ראוי לדיון בפני עצמו, בהיותו מרכיב חשוב בהשפעת המנהיגים והמפקדים על פקודיהם. אחד הפרמטרים המרכזיים לבחינת השפעתם של מנהיגים הוא בבחינת תגובת המונהגים – עד כמה הם נכונים לפעול מעל ומעבר למקובל בסביבתם – השקעת מאמץ יתר בעבודה, מתן תרומה לקבוצה, וכמובן – גילוי מוטיבציה בשדה הקרב. מעשה גבורה הוא הביטוי האולטימטיבי לנכונות כזו.
סיפור הקרב ההרואי הידוע כ"קרב עמק הבכא" שהתחולל במהלך מלחמת יום הכיפורים, בהנהגתו של סא"ל אביגדור קהלני, ידוע לכל קצין בצה"ל. במסמך ועדת העיטורים, שהחליטה להעניק לקהלני את אות הגבורה על תפקודו בקרב, נכתב: "בכושר מנהיגותו ואישיותו, נתן דוגמה אישית לחייליו, שהיו על סף שבירה. [...] גילה מנהיגות מופלאה וגבורה אישית בקרב קשה ומסובך, שתוצאותיו שינו את פני המערכה ברמת הגולן".
הנתונים הטכניים היו ידועים ללוחמים בעת התרחשות הקרבות: הסורים היו מצוידים בטנקים טובים יותר ובהגנה אווירית שהייתה חסרה בצד הישראלי, וגם היחס המספרי היה לטובתם. במהלך הקרב על העמדות השולטות על רמת הגולן, הלוחמים שנותרו היו מיעוט שנאסף מיחידות שונות, שמרבית לוחמיהן נהרגו או נפצעו. לפיכך משתנים כמו לחץ חברתי, תחושת בושה, ערך הרעות, לכידות היחידה וכדומה, לא היו מרכזיים בהתנהלותם במהלך הלחימה. ואמנם הלוחמים לא מיהרו להסתער בעקבות הפקודות שנשמעו ברשת האלחוטית. בדיעבד, הגורמים היחידים שגרמו בעליל ללוחמים לצאת ממקומות המחסה שלהם ולהסתער - היו התנהגותו של קהלני ופנייתו האישית אל הלוחמים. אלה יצרו את האמון הנדרש כדי לגרום להם לפעול תוך סיכון חייהם.
המאמר שלהלן מנתח את מרכיבי האמון במנהיג בראייה אבולוציונית, באופן הרלוונטי גם למפקדים וגם לחוקרים העוסקים במנהיגות ובפסיכולוגיה צבאית. דיוקנאות מנהיגים שחוללו מעשי גבורה מוצגים במורשות קרב ונלמדים בבתי ספר לפיקוד. בהיותם בחזקת "כזה ראה וקדש", יש לחשיפתם משמעות ערכית ונורמטיבית. לטענתנו, בבסיס המקרים הפרטניים עומדים עקרונות משותפים, שניתן להבינם כתופעה מתוך פרספקטיבה אבולוציונית. בהמשך המאמר יידונו עקרונות אלה ויועלו תובנות בעלות משמעות מושגית ומעשית ליישום במערך הפיקודי ובשדה הקרב.