אובדנה של הא־סימטריה בטווח המגע ותעתועי הקטלניות
לוחמי צנחנים במילואים מעוצבת נשר במלחמת לבנון השנייה
כשינועו לוחמי גולני בתוך הנמרים המשוריינים שלהם בדרכם ללחימה בשכונת שג'אעיה במבצע הבא בעזה תלווה אותם אש סיוע רציפה ואפקטיבית. מאמץ מודיעיני יעיל יציף מטרות אויב ותאי תקיפה מצוינים יפגעו באויב ביעילות. רוב פעולות האויב ישובשו, וכל אויב שיחשוף עצמו יושמד. ואולם ברגע שייצמדו הכלים לבתים שבפאתי השכונה וכוחות החי"ר ייפרקו מהם ייפסק הסיוע והכוחות יילחמו לבדם בקרבות פנים אל פנים מול אויב נסתר, הערוך היטב בהגנה, וכל זאת בתוך סביבה מאוכלסת באזרחים.
שם, בנקודת המגע שבה לא יכול עוד לוחם החי"ר להיעזר באש הסיוע (מדויקת ומודרנית ככל שתהיה) או באש החיפוי, נוצר מצב שבו האויב שרוי ביתרון טקטי על הלוחם הרגלי שלנו. נוצר מצב שבו, בנקודת הפריקה מהכלים המשוריינים נפרדים חיילי גולני מהשתייכותם לצד החזק. בנקודה זו יוצא האויב מהמחילות ותתחיל הלחימה "על היעד". בנקודה זו במציאות שדה הקרב הנוכחי, מתרחשת התהפכות הא־סימטריה. צה"ל הגדול לא מלווה את הלוחם בכניסה למבנה ובלחימה בתוכו. בנקודת המגע המצב הוא קלצ'ניקוב מול תבור; לוחם אויב שמכיר את השטח היטב מול לוחם שהשטח זר לו; מטען עוצמתי מוכוון היטב ונשלט מרחוק, מול רימון יד המוטל לאפלולית החדר. בנקודת המגע, קטלניות האויב גדולה באופן משמעותי, והא־סימטריה נותרת נחלתם של המפקדות הגבוהות.
מכיוון שהלחימה ב"שטחים סגורים" נעשית בטווחי המגע, ובסופו של דבר ייכנס החייל הרגלי למבנה, לסמטה, לחצר, לקומה, למנהרה, לסבך הפרדס ולדיר, נדרש לשמר בידו את יתרון הא־סימטריה. במילים אחרות: לשמר בידו יכולת קטלנית רלוונטית כשלא יוכל להסתייע באש החיפוי והסיוע.
במצב זה נוצרים שני פערים:
1. פער באפקטיביות הנשק ומידת הקטלניות של הכוח בטווחי המגע ובנקודות המגע.
2. אי התאמתה של המסגרת היחידתית הבסיסית ללחימה ב"שטחים סגורים" - כיתת החי"ר.
התאמת שני מרכיבי יסוד אלו לקרב הנוכחי צריכה להשפיע באופן מלא על בניין הכוח ועל אופן פעולת הכוח, מרמת הכיתה ועד הצק"ח. המאמץ הצה"לי המסתמן - הדן בקסמו של הקרב הרב־ממדי - מטפל בבעיות כולן, אך לא בפער הגדול ביותר: אובדנה של הא־סימטריה בנקודת המגע.
בבסיס טענתי עומדת הנחת העבודה שלפיה במהלך תמרון יחויב, בסופו של דבר, לוחם החי"ר להיכנס לתוך שטח בנוי ולהילחם בו. הוא ינוע רגלית ברחובות הכפר, העיירה או העיר, יידרש לעלות במדרגות, להיכנס למבנים ולפעול בהם. הגישה הבסיסית, שממליצה על הימנעות מכניסה ללחימה בתוך השטח הבנוי, "קולפה" לפני כשני עשורים מתודעתם של מפקדי צה"ל ולא נשאר ממנה זכר. אין זה שינוי הגישה העקרוני היחידי שצה"ל נדחק אליו תוך מחיקת הרגלי העבר. היעלמות פלטפורמות הלחימה של האויב, בתהליך הפיכתו לצבא גרילה עירונית, הוא שינוי נוסף מאותה מעלה. יכולות האש של צה"ל, שהיו בנויות ויעילות מול שריון האויב, נדרשו להתאים עצמן לתופעה של היעלמות פלטפורמות הלחימה. ואולם, בעוד שמול תופעה זו ביצע צה"ל (בדחיפת התעשייה האזרחית) את ההתאמות הנדרשות, הרי שמול אתגר הלש"ב לא בוצעה ההתאמה עד למצב של אובדן הא־סימטריה.
במאמר אטען כי כשירות הלחימה בשטח הבנוי ובסביבה הבנויה ("שטחים סגורים") היא כשירות היסוד לכוח המתמרן בכלל, ולחי"ר בפרט. יש לבנות את הכוח המתמרן כולו בהתאם לצורכי הלחימה ולמאפייניה, וכך גם יש לאמנו ולציידו. עדיף לנו, בשונה מהמצב הקיים, כוח הבנוי ומאומן ללחימה בשטח בנוי על פני כוח הבנוי ומאומן ללחימה בשטחים פתוחים.