נקודת המפנה שחלה במדיניות הלחימה האמריקנית נגד "המדינה האסלאמית", גרמה לארצות־הברית לבצע מעבר מאסטרטגיה פסיבית של מדיניות ההובלה מאחור לאסטרטגיה אקטיבית

נאום "מצב האומה" הראשון שנשא הנשיא ה־45 של ארצות־הברית, דונלד טראמפ, כלל בדבריו התייחסויות לנושאי פנים שעל סדר היום הציבורי האמריקני. כמו כן התייחס לנושאים עולמיים בתחומי הביטחון, הכלכלה והפוליטיקה הגלובלית שאותם מובילה ארצות־הברית בעצמה או דרך מוסדות בין־לאומיים שונים (האו"ם, האיחוד האירופי, נאט"ו). בין דבריו בלטה התייחסותו למלחמה ב"מדינה האסלאמית" (דאעש). הנשיא הדגיש כי במשמרת שלו הושגה פגיעה של כמעט 100% בארגון הטרור.

מסמך "אסטרטגיית הביטחון הלאומית" של ארצות־הברית, שפורסם בדצמבר 2017, מתאר בצורה ברורה את תפיסתו של הממשל האמריקני הנוכחי באשר לאיומים העכשוויים איתם מתמודדים ארצות־הברית והעולם המערבי. ארבעת עמודי התווך של התפיסה מתמקדים בארבע מדינות ספציפיות (לפי סדר הופעתן במסמך, המבטא גם את סדר החשיבות בראיית מערכת הביטחון והנשיא האמריקני) – סין, רוסיה, את התפיסה ניתן לפרש צפון קוריאה, איראן – ובמרכיב הטרור הכללי.

את התפיסה ניתן לפרש גם על־ידי השימוש המתמטי באחת משתי הנוסחאות הבאות – 4+1 או 2+2+1, כלומר אופן ארגון האיומים על־ידי הממשל האמריקני לסדרי העדיפויות, וצורת מיקוד משאבי הביטחון הלאומיים האמריקניים. בכל מקרה, מקומו של איום הטרור תופס בתפיסה זו מקום נמוך באופן יחסי לזה שקיבל בעידן הנשיא הקודם, ברק אובמה.

המאמר יתמקד בפעולות המבצעיות שביצעה הקואליציה האמריקנית נגד "המדינה האסלאמית" בשנה הראשונה לכהונת הנשיא טראמפ, וינסה לאתר את נקודת המפנה שחלה במדיניות הלחימה האמריקנית נגד הארגון, תוך מיקוד בגורמים המרכזיים שהובילו את הנשיא להכריז על ניצחון.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן