לחשוב מחוץ למחסנית

החשיבה הצבאית נוטה להיות מקובעת. אנו עדיין מצדיעים באותה תנועה שהתקבעה בתקופה בה אבירים חבשו קסדות, ואמירת השלום התבטאה בתנועת הרמת המסכה שחשפה את הפנים. בלשכת    מפקדים עדיין מקובעת לקיר תיבת מתכת עם הכתובת "פניות למפקד", זכר לאותה תקופה עתיקה שקדמה לדוא"ל ולווטסאפ.

דוגמה נוספת היא מנת הקרב, שתוכננה להזין חמישה חיילים למשך יממה - כאשר צוות טנק מנה חמישה לוחמים. רק לאחר חמישים שנה עודכנה אותה מנת קרב, כדי שתתאים לצוות טנק המונה ארבעה לוחמים.

ברוב יחידות צה"ל, בין אם מצוידות ברוס"ר 16־M או תבור, נהוג לטעון 29 כדורים במחסנית. כל לוחם מכיר בעיניים עצומות את האופן שבו בודקים כוננות: אוחזים במחסנית ביד שמאל, לוחצים באמצעות בוהן ימין על הכדורים ובהתאם לעומק הלחיצה יודעים אם המחסנית מלאה, כלומר חסר בה כדור אחד. בכל פעם שאנחנו טוענים מחסנית אנו משאירים כדור אחד בתוך חבילת הקרטון שמכילה 30 כדורים. התוצאה היא שכדורים רבים נזרקים לפח האשפה, או חמור מכך נזרקים במטווח ובשטחי האימונים. עולה השאלה: אם נהוג לטעון 29 כדורים במחסנית, מדוע ממשיכים לארוז את הכדורים בחבילות של 30 כדורים? לדעתנו הסיבה היא קיבעון מחשבתי.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

להרשמה לערוץ הווטסאפ החדש של "מערכות" לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן