צנחנים במילואים בכניסה רגלית ללבנון במלחמת לבנון השנייה
תחום התמרון הקרקעי הוא ליבת העשייה של זרוע היבשה של צה"ל, ונחשב עד שנות ה־90 למרכיב המשמעותי והחשוב ביותר בצה"ל לפני ההתפתחות של תחום האש המדויקת. הִשתנות אופי המלחמה, בין היתר עיצובו מחדש של שדה הקרב בדרום לבנון וברצועת עזה, מחייבים את צה"ל לחשיבה ביקורתית על תחום התמרון, בעיקר על ההפרדה הלא טבעית הנעשית בינו לבין מרכיב האש בלחימה ברמה האסטרטגית וברמה האופרטיבית. מניתוח המערכות האחרונות שבהן לחם צה"ל עולה תמונה מדאיגה שלפיה באף אחת מהן לא מומשה תוכנית התמרון שאליה התכונן צה"ל. במקומה מומשה תוכנית מבצעית חלופית, מצומצמת ומוגבלת; במקרים מסוימים נראה היה שהיא חסרת מעוף או נטולת תכלית אסטרטגית.
במסמך "אסטרטגיית צה"ל", בפרק המתאר את המסגרת האסטרטגית, הנחה הרמטכ"ל גדי איזנקוט את צה"ל לאמץ שני עקרונות עבודה כדי ליישם את מרכיבי ההיבט הצבאי של תפיסת הביטחון של מדינת ישראל - הרתעה, התרעה, התגוננות, וכמובן, הכרעה וניצחון. העיקרון הראשון - הישענות על אסטרטגיה ביטחונית־הגנתית שמטרותיה הן להבטיח את קיומה של המדינה, ליצור הרתעה אפקטיבית ולנטרל איומים. העיקרון השני - תפיסה צבאית התקפית שהנחת היסוד שלה היא שאי אפשר להכניע את האויב במגננה. לפיכך נדרשת הפעלת כוח התקפית להשגת תוצאות צבאיות ברורות. בפרק על הפעלת הכוח של צה"ל התחייב הרמטכ"ל שצה"ל ייתן מענה לשני סוגים של דרישות שיציב לו הדרג המדיני: הראשון - דרישה להשגת הכרעה צבאית ברורה ומלאה של הארגון שמולו נלחם צה"ל; השני - לפגוע באויב באופן מוגבל ומתוחם.
המערכות האחרונות שניהל צה"ל בלבנון וברצועת עזה, בהן מלחמת לבנון השנייה, מבצע "עופרת יצוקה", מבצע "עמוד ענן" ומבצע "צוק איתן" - לא הסתיימו בהכרעה. יתֵרה מזו, האויב המשיך לפעול באפקטיביות עד תום המערכה. אי היכולת של צה"ל להכריע את האויב במלחמת לבנון השנייה ובמבצעים בעזה מחייבת חשיבה ביקורתית על תפיסת התמרון של צבא היבשה. כמו כן היא מחייבת חשיבה על החשש מתמרון קרקעי אל מרכזי הכובד של האויב, על אי־הפעלת מרכיב התמרון בתוכניות האופרטיביות במהלך המלחמה וכן על הקושי המנטלי ביישומו של מרכיב התמרון בדרג המדיני, בדרג האסטרטגי, בדרג האופרטיבי וכן בדרג הטקטי. אף שניתן לומר כי הלקחים ברמה הטקטית יושמו, ורובם אף תוקנו בין מלחמת לבנון השנייה למבצע "צוק איתן", לא כך הדבר ברמה האסטרטגית.
המאמר מציג את הממצאים והמסקנות העיקריים של עבודת מחקר שבחנה את הסיבות - ברמה האסטרטגית וברמה האופרטיבית - לאי־מיצוי מרכיב התמרון במלחמת לבנון השנייה ובמבצע "צוק איתן". כמו כן נידונות במאמר ההשלכות האפשריות של אי המיצוי הזה על המערכות בעתיד.\