מחינוך למצוינות אל נכות מנהיגותית

כבר שנים רבות שדיבור בשבח המצוינות מעורר בי מצוקה. מאליה מתבקשת השאלה: מה כבר יכול להיות לא בסדר בחינוך למצוינות? מי יעז בכלל לדבר נגד מצוינות? דיבור בגנות המצוינות עלול להיתפס על פניו כדיבור בשבח הרשלנות, כתמיכה וכעידוד לתרבות ה"יהיה בסדר", וזו בוודאי אינה כוונתי. עם זאת אני מעז בדבריי הבאים לשרטט קווי ביקורת נגד החינוך למצוינות. את תחושות הביקורת שלי בנוגע לתופעת "המצוינות" אני מבסס על ניסיון פיקודי רב שנים, בכלל זה שש שנים שבהן פיקדתי על המכללות הצבאיות והתבוננתי מקרוב בתהליך התפתחותם של קצינים בכירים, ובהם חניכי המכללה לביטחון לאומי.

בהתבוננותי הגעתי למסקנה כי ייתכן שלצד סיגול מאפייני המצוינות מתפתחת מגבלה המביאה לעיתים לנכות מנהיגותית. אני מבקש בכך להעלות לדיון את ההשערה כי קיים קשר סיבתי כלשהו בין ההטפה למצוינות במכלול ביטוייה ההולכים ומשתכללים לבין התופעה הסוציולוגית המוכרת כיום של היעדר מנהיגות. זוהי כמובן השערה מרחיקת לכת, שאדרש להגן עליה ולנמקה היטב. במוסדות החינוך היוקרתיים מכשירים את הבוגרים למצוינות, אולם מדובר במצוינות טכנית, שאינה אלא מיומנות גבוהה. לעומת זאת מנהיגים זקוקים למצוינות מסוג אחר לחלוטין - מצוינות הסתגלותית.1

אנוַר סאדאת וקציני המטכ"ל המצרי במלחמת יום הכיפורים

מפקד המכללה הבין־זרועית לפיקוד ומטה, תא"ל רפי מילוא, הפיץ לכלל אנשי הקבע במכללות הצבאיות את המאמר הנ"ל, ואף צירף את המלצתו: "ההשתנות המואצת המלווה אותנו בעשורים האחרונים ותחרות הלמידה עם האויב, ההולכת והופכת מאתגרת עם חלוף הזמן, מחייבת אותנו לבחון תדירות את האופן שבו אנו בוחנים את המציאות, מפרשים אותה, ובוחרים את אופן הפעולה שלנו כדי לנצח את האויב. אחד מהמערכים החשובים ביותר להשגת הניצחון הוא מצוינות. החברה המודרנית רואה את המצוינות כמאפשרת להגיע להישגים גבוהים בכלל התחומים ולהתמודד באפקטיביות עם בעיות, אנחנו עוסקים ללא הרף במדידת מצוינות ובתגמול על מצוינות במחשבה שאלו יובילו אותנו אל הניצחונות. כמו כולם, גם אצלנו בהכשרות אנו פועלים להנחיל את הערך הזה בדרכים מגוונות דרך כל ממדי ההדרכה: תוכנית ההכשרה, סביבת ההכשרה, החניכים והסגל וזאת על מנת להשפיע על צה"ל כארגון באמצעות המפקדים.

במאמר שמובא לפניכם בוחן אלוף (מיל') גרשון הכהן (שהיה מפקד המכללות) את המושג המצוינות ומציג שתי צורות לביטויו: המצוינות הטכנית והמצוינות ההסתגלותית והרלוונטיות שלהן לאתגרים שמזמנת לנו המציאות הנוכחית, עליהן אתם מוזמנים לקרוא בהרחבה במאמר. כאתגר לכולנו אני מבקש מכל אחד מכם לבחון בכנות ובמידה רבה של ביקורתיות את המידה בה אנו מכוונים את עצמנו כמפקדים, את פקודינו ואת הבוגרים של ההכשרות למצוינות טכנית או למצוינות ההסתגלותית לקראת תחילת שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה".