עכשיו ובימים האחרים
הורדת PDF
בשנים האחרונות נדרש צה"ל לבצע משימות הנתונות במחלוקת ציבורית. המגמה הזאת הגיעה לשיאה במשימת ההתנתקות שהעמידה מפקדים וחיילים רבים בקונפליקט חריף עם השקפת עולמם. ההתנתקות לא הייתה המקרה הראשון שבו נדרש הצבא להוביל משימה המצויה במחלוקת, אולם היא הייתה משמעותית במיוחד גם בשל היקפי הסד"כ והאמצעים שנדרשו לביצועה ובעיקר משום שנחרתה בזיכרון הקולקטיבי ונחשבת לאירוע מעצב. מאז ההתנתקות ועד ימים אלה ממש נדרש צה"ל לבצע עוד ועוד משימות המצויות במחלוקת ציבורית, אף שברוב המקרים מדובר במשימות נקודתיות שאינן דורשות היקפים גדולים של סד"כ ושל משאבים. עם זאת נראה כי לאור חוסר הוודאות המדינית והביטחונית עלולות משימות מעין אלה להפוך מורכבות יותר ויותר - לפחות בכל הנוגע ליכולת המפקדים להוביל בהן פקודים החשים שהם מצויים בקונפליקט של זהות, של הזדהות ושל אידיאולוגיה ביחסם אליהן.
ההתמודדות עם תופעות של חיילים המתקשים לבצע משימות מסיבות אידיאולוגיות, מצפוניות או אחרות אינה זרה לצה"ל בהיותו צבא המושתת על גיוס חובה. כבר בימים הראשונים לקום המדינה היו מקרים שבהם דיווחו חיילים על קונפליקטים ערכיים כלפי משימות - במיוחד משימות לא צבאיות במהותן. אולם שינויים שחלו בשיח השוטף של צבא-חברה בעשור האחרון יצרו מציאות חדשה שמאתגרת את יכולות הצבא להתמודד עם התופעה באמצעות דפוסי הפעולה המסורתיים שאותם נקט עד כה.
המאמר הנוכחי מבקש לנתח את האופן שבו התנהל צה"ל בשלושה מקרי בוחן מהעבר הרחוק והקרוב שהיו מצויים במחלוקת ציבורית נוקבת ולהשוות ביניהם: אירוע אלטלנה (1948) פינוי חבל ימית (1982) וההתנתקות מחבל עזה (2005) ההשוואה תעסוק בדילמות ובדפוסי הפעולה של מפקדים - כפי שבאו לידי ביטוי במקרים הנ"ל - ותתמקד בקבלת ההחלטות הנוגעות לחיילים מתקשים. בהקשר הזה יבחן המאמר את פרקטיקות ההנעה ששימשו מפקדים לאורך השנים ואת המשמעויות הנגזרות מכך לימינו. מטרות המאמר הן לבחון את המתח בין העמדות המוצהרות של הצבא במשימות מעין אלה לבין הגישות ששימשו מפקדים בפועל, לאבחן צורות שונות של פרקטיקות הפעלה מול חיילים מתקשים ולדון במשמעותן ולעורר דילמות וסוגיות ללמידה ולבחינה לקראת אירועים עתידיים מעין אלה.