פרק י"ג – בניין כוח המילואים בעידן הצבא הפוסט-מודרני

השינויים במבנה הכוח הצבאי משקפים תהליכים ויחסי גומלין בין המוסד הצבאי לחברה האזרחית ברמה הלאומית והגלובלית. כוחות המילואים ממוקמים בממשק שבין הצבא לחברה האזרחית, ובכך הם הופכים להיות רגישים, חשופים ופגיעים לפני שאר מרכיבי הצבא ויותר מהם. הצבאות במדינות הדמוקרטיות המערביות עוברים תהליך של מעבר מארגון צבאי מודרני לארגון צבאי פוסט-מודרני. שלוש מגמות מובילות לדגם הצבא הפוסט-מודרני: זהות הציוויליזציה שאליה הוא משתייך, הסירוב להסתכן באברות בלחימה והצירוף של שתי המגמות הראשונות, שהוא אי-הלגיטימיות של השימוש בכוח צבאי כמענה לפתרון בעיות מדיניות.

הארגון הצבאי המודרני מאופיין בתבנית כוח בסיסית של דרגים נמוכים בשירות חובה, סדיר ומילואים, המגובה בסגל מתנדב ומקצועי, בעל מוכוונות מובהקת ללחימה, גברי בהרכבו ובאתוס שלו ונבדל מהחברה האזרחית במבנה ובתרבות. הארגון הצבאי הפוסט-מודרני, לעומתו, עובר תהליך של התרופפות הקשר עם מדינת הלאום והוא מופעל יותר ויותר על-ידי ארגונים בין-לאומיים או קואליציה. הצבא, המורכב בעיקר ממתנדבים הרואים בו מקצוע, הוא רב-תכליתי במשימותיו, דו-מיני בהרכבו ופתוח יותר לחברה האזרחית.

השאלות העיקריות הנידונות במאמר זה הן: מהו מקומו של כוח המילואים בצה"ל בעידן של הצבא הפוסט-מודרני? האם עליו להמשיך להתקיים? אם כך, מה יהיו ייעודו, תפקידיו, משימותיו, מבנהו והרכבו? האם השירות בו יהיה התנדבותי או שמא ימשיך להיות חובה?

לקריאת הפרק המלא לחצו כאן