פרק י"ב – בניין הכוח בעימות מוגבל
ב"כנס הרצליה", בנאום פומבי פתוח לציבור, הודה ראש השב"כ, אבי דיכטר, כי יימערכת הביטחוך לא סיפקה לעם ישראל את חליפת המגן שהוא ראוי לה בשלוש השנים של האינתיפדה." למעשה, מנקודת המבט של התוצאה - 904 הרוגים, רובם אזרחים – הודה ראש השב"כ באי הצלחה של גורמי הביטחון השונים במדינה לספק את המצופה מהם במהלך יותר משלוש שנות לחימה עם הפלסטינים.
בדרך כלל אנו מחפשים את הסיבות לתוצאה עגומה מעין זו בתפיסת ההפעלה ובשיטות הפעולה. מאמר זה יתמקד בבחינת חלקו של בניין הכוח והכנתו לקראת ההתמודדות נעימות המוגבל. מבלי לגרוע מהצורך לדרך גם בהפעלת הכוח. הדיון בבניין הכוח נובע מתחושת החסר בעיסוק התיאורטי ברכיב זה, לפחות באופן יחסי לדיון בהפעלתו.
בניין הכוח הוא עניין מורכב בפני עצמו. זוהי מערכת רבת משתנים, תלוית הֶקשר, מותנית בסד של אילוצים ומשאבים, רגישה להזדמנויות ולסיכונים. בניין הכוח הוא תהליך ארוך-טווח המתקיים בסביבה של אי-ודאות. עם זאת, הוא נדרש לתוצר מוחשי ממשי ורלוונטי לעת הבשלתו והפעלתו.
העימות המוגבל שונה בטבעו, באופיו ובמהותו מהמלחמה גבוהת העצימות. בדרך כלל כוח צבאי נועד למלחמה גבוהת עצימות, מתוך הנחה סמויה ובלתי מודעת שבניין הכוח והכנתו למלחמה 'רגילה' מכילים בתוכם גם את המוכנות לעימות מוגבל. ההנחה המחמירה יותר בתחום בניין הכוח לעימות המוגבל אומרת, כי לכל היותר יש לבצע התאמות בכוח המיועד למלחמה קונבנציונאלית לצורכי העימות המוגבל. הנחה סמויה נוספת, היא ההתייחסות הסלחנית כלפי העימות המוגבל, בכך שאין הוא נתפס כאיום קיומי, ולכל היותר כ'מטרד קיומי'.