פרק ו' – מקורות העוצמה הצבאית
בפרק הקודם הגענו להגדרת העוצמה הצבאית כמכפלת הכוח הצבאי במקדם משתנה של תפיסתו ומידת הנכונות להפעלתו בעיני יריבים שונים ובהקשר קונקרטי ויחסי. בהמשך ישיר להגדרה זאת, אברר ואגדיר בפרק זה את מקורותיה של העוצמה הצבאית.
העוצמה הצבאית, כאמור, היא אחת התפוקות של העוצמה הביטחונית הלאומית, ככזאת היא מעוצבת משפע המקורות המהווים תשומות לאותה עוצמה (ראה תרשים מס' 4). שישה מקורות שונים וכלליים מהווים את עוצמת הביטחון הלאומי: הכוח הצבאי, הגמישות המדינית; איכות ההנהגה; החוסן הכלכלי; העמידות החברתית והעליונות המוסרית. למעט הכוח הצבאי, המקורות לעוצמה הביטחונית-לאומית יצוינו רק בהקשרם הצבאי. כלל המקורות המספקים את תשומתם לביטחון הלאומי מהווים מסגרת מעצבת ותוחמת לעוצמה ולכוח הצבאי.
לכוח הצבאי מעמד מיוחד בהקשר לעוצמת הביטחון הלאומי: מצד אחד הוא מהווה לו תשומה היוצרת, עם שאר הרכיבים, את העוצמה הצבאית; מצד שני, הכוח הצבאי הוא הרכיב המרכזי בעוצמה הצבאית. על חשיבותו ומעמדו הייחודי של הכוח הצבאי בעוצמה הביטחונית-הלאומית עמד כבר מקיאוולי שראה בו את היסוד והגרעין לעוצמה של המדינה:
[...] מן ההכרח הוא לנסיך להניח יסודות איתנים לשלטונו, ואם לאו - גזירה עליו שנפול ייפול. היסודות הראשיים לכל המדינות... הם חוקים טובים וגייסות טובים. כיוון שאי אפשר שיהיו חוקים טובים במדינה שאין בה גייסות טובים, ומדינה, שיש בה גייסות טובים, לה גם חוקים טובים [...] בני אדם כפרטים - הבטחותיהם מתקיימות בשל החוקים. החוזים והאמנות. ואילו הבטחות השליטים אינך מתקיימות אלא בתוקף של כלי זין.