פרק ד' – בניין הכוח כאספקלריה של תפיסת הביטחון הלאומי
מדוע בניין הכוח הוא אספקלריה של תפיסת הביטחון הלאומי?
למדינה, בדרך כלל, יש תפיסת ביטחון המשקפת את הבנתה לגבי מימוש יעדיה הלאומיים בהקשר הביטחוני הרחב, לאו דווקא הצבאי. תפיסת ביטחון זו עשויה להיות פומבית או חסויה; אפשר שתתקיים ברמת ההצהרה; ואפשר שלא תנוסח אך תתקיים באופן מעשי.
בניין כוח, הוא תהליך פיזי, מוחשי וממשי, הדורש החלטות פוזיטיביות, חותכות וברורות, ואין הוא יכול להסתפק רק בהצהרת כוונות או בהצהרה כללית.
בניין כוח צבאי מגלם בתוכו את ריכוז המאמץ הלאומי מבחינת הקצאת משאבי כוח-אדם ותקציביים, שאותם נכונה המדינה להשקיע בביטחונה הלאומי. וזאת, באותו חלק המיועד למימוש באמצעות כוחה הצבאי. בהיותו עתיר משאבים מכל סרג יכול תהליך בניין הכוח להתקיים באופן מעשר רק ברמת המדינה.
[...] לפי שהמלחמה היא אמנות שאין בני אדם יכולים להתפרנס ממנה בכבוד במשך כל ימי חייהם. הרי רפובליקה או ממלכה בלבד מוכשרות לעשותה בחזקת אמנות. זו כמו זו, אם הן ערוכות כראוי, לא תניח לעולם לאזרחיה או לנתיניה, לתפוס אותה כאומנות [...]
בניין הכוח הצבאי מגלם בתוכו את הפוטנציאל הטמון בכוח עצמו. מכאן, שבניין הכוח הצבאי של מדינה מבטא באופן מעשי את המענה הצבאי הפוטנציאלי בתפיסת הביטחון, כאחת האפשרויות העומדות לרשות המדינה למימוש מאווייה הלאומיים או כמענה לאיומים על מאוויים אלו.
באמצעות ניתוח תהליך בניין הכוח הצבאי ותהייה מדוקדקת על יכולות צבאיות אמיתיות, ניתן להעריך את כוונותיה הריאליות של המדינה. באותה מידה, בניין כוח צבאי יכול לשמש להטעיה ולהונאה באשר לכוונות האמיתיות - הן על-ידי הסתרה מובנית והסוואת היכולות האמיתיות והן על-ידי העצמת יכולות נחותות.