פרק ג' – מדוע התעלם קלאוזביץ מבניין הכוח?
הגנרל הפרוסי קרל מריה פון קלאוזביץ (1831-1780) חיבר את על המלחמה, יצירת המופת המקיפה והמוערכת ביותר בתחום ההגות הצבאית במאתיים השנים האחרונות. בחיבורו זה דן קלאוזביץ אמנם בתופעת המלחמה מהיבטה התיאורטי-פילוסופי, אך עם זאת יש בחיבורו צדדים מעשיים ועדכניים ששיני הזמן לא נגסו בהם.
קלאוזביץ לא פרסם את כתביו ולא הספיק לערוך אותם. דבר זה נעשה על-ידי אשתו לאחר מותו הפתאומי ממגפת כולירה בגיל 51. העובדות הביוגרפיות החשובות לענייננו, הן השתתפותו באופו פעיל במלחמות נפוליאון מהצד הפרוסי מאוחר יותר בצד הרוסי ולבסוף חזרתו לצבא הפרוסי כראש מטה של קורפוס. הוא ניהל את האקדמיה הצבאית בברלין במשך 12 שנים, והיה ראש מטה ארמיה. קלאוזביץ שירת בשירות פעיל עד למעבר החד לצבאות הלאומיים ההמוניים, ששינו באופן מהותי את נקודת ההתבוננות על תופעת המלחמה. שני פרטים נוספים, חשובים לעניינו, הם: חשיפתו האפשרית לדעותיו ומשנתו של הפילוסוף עמנואל קאנט בתחילת המאה ה-19; והעובדה שהוא עסק בבניין הכוח באופן פעיל כעוזרו של פון שרנהורסט ברפורמה שעברה על הצבא הפרוסי בשנת 1808.
החידושים העיקריים של קלאוזביץ עסקו בשני ממדים – המדיני והנפשי. הוא ביקר קשות את גישת קודמיו, שניסו להפוך את תיאורית המלחמה למדע מדויק. שני הממדים, שאותם הוא מדגיש בכתביו מבטאים את העליונות הברורה והמוחלטת של המדינה על הכוח הצבאי. עליונות זו באה לביטוי בכך שקלאוזביץ קבע כי למלחמה אמנם יש דקדוק פנימי משלה אך היא נעדרת היגיון השייך למדינה. בממד הנפשי הגדיר קלאוזביץ את מושג 'החיכוך' כבסיס להבנת האקראיות, המקריות והמזל, ומכאן שתופעת המלחמה לא יכולה להיות מדע מדויק.
גישתו המחקרית, היא שילוב היסטורי ופילוסופי. הוא ביצע היקשים על סמך תצפיות היסטוריות ותצפיות אישיות, ופרשנות שלו לגאונותו של נפוליאון.