פרק ב' – בניין הכוח בהגות הצבאית
בהגות הצבאית נהגו לחלק את מעשה המלחמה הכולל ל'מבנה צבאות' ו'ניהול מבצעים', או 'ההכנות למלחמה' והמלחמה עצמה'. המושג 'בניין הכוח' אינו קיים בצמדי המילים הללו. בחלוקה של 'מבנה צבאות' או 'ההכנות למלחמה' הכוונה היא להגדרה המרחיבה של בניין הכוח כפי שבאה לביטוי במאמר הקודם. דהיינו – כלל עשיית המלחמה, למעט הפעלת הכוח עצמו.
קיימת התעלמות יחסית אצל הוגי הדעות הצבאיים בעת החדשה לגבי 'בניין הכוח' או 'מבנה הצבאות'. היחסיות היא לגבי הפעלת הכוח או 'ניהול מבצעים'. לא קיים פרסום מייחד את הנושא הזה באופו בלעדי, והוא מופיע אצל הוגי דעות שונים באופן חלקי ועל-פי עניין הספר עצמו.
הפרק הזה כולל סקירה קצרה על התייחסותם של הוגי דעות צבאיים בהקשר של בניין הכוח. הסקירה מתבססת בעיקרה על ספריו של עזר גת: מקורות המחשבה הצבאית המודרנית והתפתחות המחשבה הצבאית במאה העשרים, ועל ספרו של יהודה ואלך, תורות צבאיות. בחירת הוגי הדעות עצמם נקבעה לשיטתם של שני המחברים שצוינו לעיל.
הסקירה חולקה, מבחינה תקופתית, לעידן שעד תקופתו של קלאוזביץ ולאחרי תקופתו. בתווך אסקור את משנתו, שתובא, ביתר פירוט, בפרק הבא, בגלל היקפה וחשיבותה, בהקשר של בניין הכוח. הסיבה לחלוקה זו נובעת מעצם היותו של קלאוזביץ 'קו פרשת המים' בין שני סוגי צבאות השונים מהותית האחד מהאחר. המקור לשוני בסוגי הצבאות, הוא מניע הגיוס של האנשים אליהם. קלאוזביץ שיקף היטב את התפנית בין התקופה שלפני המהפכות – האמריקנית והצרפתית – לזו שאחריהן.
הצבאות שלפני המהפכות ומלחמות נפוליאון אופיינו כצבאות קטנים שעסקו מפעם לפעם במלחמת ירושה של נסיכויות שונות. החיילים שהרכיבו צבאות אלה היו חיילים מקצועיים, מאומנים היטב – לרוב שכירי חרב ולאו דווקא מקומיים.