
ליצחק רבין היה חלק חשוב בעיצוב מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל במשך כ־40 שנה: כקצין בכיר בצה"ל וכרמטכ"ל (1968-1965), כשגריר ישראל בארצות־הברית (1973-1968), כשר ביטחון (1990-1984) ופעמיים כראש ממשלה (1977-1974; 1995-1992).
מרבית חייו עסק יצחק רבין בסוגיות של ביטחון לאומי, ובעיקר בסכסוך הערבי-ישראלי. לרבין הייתה השפעה על החשיבה האסטרטגית הישראלית. דעותיו זכו להערכה של ישראלים רבים מכל גווני הקשת הפוליטית. יתר על כן, רבין היה דמות מעוררת סמכות רבה בצה"ל, והיה האחראי על קידומם של קצינים רבים שהיו לבעלי השפעה במערכת הפוליטית הישראלית.
שלא כמנהיגים ישראלים שהרבו לכתוב ולהבהיר את הגיגיהם המדיניים, רבין לא השאיר משנה סדורה, להוציא את האוטוביוגרפיה שלו. במאמר ב"מערכות" ניסה פרופ' אפרים ענבר לנתח את החשיבה של רבין בכמה עניינים אסטרטגים, כמו האוריינטציה המדינית הישראלית, השימוש בכוח צבאי והמשוואה האסטרטגית החדשה.