באחת מאמרות המלחמה שלו קורא נפוליאון לאנשי הצבא לעיין שוב ושוב במערכת שניהלו אלכסנדר הגדול, חניבעל, יוליוס קיסר ומצביאים אחרים, ומדגיש כי זו הדרך היחידה להפוך למצביא גדול וללכוד את סדר אמנות המלחמה.

נפוליאון עצמו הצטרף לרשימת המצביאים הדגולים הללו כבר בחייו. מאז נלמדים בשידה הן נצחונותיו המזהירים, פרי גאונותו הצבאית, והן כשלונותיו, וביחוד תבוסתו במסע לרוסיה ב־1812.

אמרותיו המכונסות בספר זה מביאות בפני הקורא את תמצית מחשבתו הצבאית, שניתן לשאוב ממנה השראה גם בימינו. פרופ' יהודה ואלך הוסיף לאמרות הסברים ודוגמאות מהמלחמות של צבאות העולם וממערכות צה"ל.

נפוליאון: אמרות המלחמה/יהודה ואלך/ 1991, 149 עמודים

נפוליאון: אמרות המלחמה/יהודה ואלך/ 1991, 149 עמודים

 

"את גבולותיהן של מדינות קובעים נהרות גדולים, רכסי הרים או מדבריות. מכל המכשולים האלה, העומדים בדרכו של צבא מתקדם, קשה ביותר להתגבר על המדבר. ההרים באים במקום השני והנהרות הגדולים – במקום השלישי".

"בתכנונה של מערכה מן ההכרה לחזות כל דבר שעשוי האויב לעשות ולהבין־מראש את כל האמצעים לסיכולו. תוכניות מערכה נתונות לשינויים עד אין קץ, בהתאם לנסיבות, לגאונותו של המצביא, לטיב הגייסות ולאופייה של הארץ".

"שיוצאים לכבוש ארץ בשניים או שלושה כוחות, שלכל אחד מהם קו־פעולה משלו עד לרגע שהם מגיעים לנקודת־ריכוז שנקבעה מראש, יש לקבוע כעיקרון, שהמפגש לעולם לא יתקיים בסמיכות־מקום לאויב; כי האןיב המרכז את כוחותיו־הוא עשוי לא רק למנוע אותו, אלא אף להכות את הכוחות אחד־אחד".

"במלחמות חייבים לשלוט עקרונות מסוימים, שכן לכל מלחמה חייב להיות יעד מוגדר ועליה להתנהל על־פי כללי האמנות. למלחמה יש לצאת רק בכוחות העומדים ביחס מתאים למכשולים שצריך לגבור עליהם".

"מפקד עליון חייב לשאול את עצמו פעמים רבות בכל יום, מה עלי לעשות אם יופיע צבא האויב ברגע זה ממש בחזיתי, מימיני או משמאלי? אם יש לו קושי כלשהו במתן תשובה על שאלות אלה – מיקומו גרוע, ועליו לחפש דרך לשפר אותו".

"עוצמתו של גיס, כמוה כתנע במכניקה, נמדדת על־יסוד מכפלת המסה במהירות. התקדמות מהירה מוסיפה למורל של הכוח ומגבירה את סיכויי הניצחון".

"כשכוח צבאי נחות במספר, בפרשים, ובארטילריה, חיוני להימנע מפעולה כוללת. על החיסרון הראשון יש לפצות במהירות התנועה; על המחסור בארטילריה – בטיב התמרון; ועל הנחיתות בארטילריה, בבחירת העמדות. בנסיבות כאלה נודע משקל רב למודל של החייל".

"לכוח צבאי צריך שיהיה קו־פעולה אחד בלבד. על קו זה יש לשמור בקפידה ולא לוותר עליו אלא כשכלו כל הקצים".

"הרווחים שבין הגייסות, המרכיבים כוח צבאי הנמצא במסע, ייקבעו על־פי המיקום, הנסיבות והיעד שהוגדר".

"עיקרון מקובל במלחמה הוא לעולם לא לעשות את מה שמבקש האויב שתעשה, ולו רק משום שלכך הוא משתוקק. לפיכך יש להימנע משדה־קרב שהיה סיפק בידו לסקור ולתור, ומשנה־זהירות יש להיזהר במקומות שהיה לו פנאי לבצר או להתחפר בהם. מסקנה אחת שאפשר להסיק מן העיקרון הזה היא, לעולם לא לתקוף מהחזית עמדה שאפשר לזכות בה בפעולת עקיפה".

"במלחמה של מסע ותמרון, מי שמבקש להימנע מקרב נגד כוח עדיף חייב להתחפר מדי לילה ולתפוס עמדת הגנה טובה. כרגיל, העמדות הטבעיות הנמצאות בשטח אינן מספיקות להגנה על כוח מפני עדיפות מספרית בלי נקיטת תחבולות".

"המעבר ממגננה למתקפה הוא אחד הפעולות המורכבות ביותר במלחמה".

"אפשר לקבוע ככלל, שאין לוותר על קו־פעולה; ואולם הידיעה כיצד לשנותו, כשהנסיבות מתירות את הדבר או מחייבות אותו, היא אחד מתמרוני המלחמה הדורשים מיומנות רבה ביותר. צבא המשנה את קו־הפעולה שלו במיומנות מוליך שולל את האויב, וזה אינו יודע עוד איפה יגן על עורפו ומה הן נקודות־התורפה הפתוחות להתקפה".

"כשכוח צבאי נושא אתו שדרה למצור, או שיירות ארוכות של חולים ופצועים, עליו לנוע בקו הקצר ביותר לעבר בסיסיו".

"אמנות החנייה בעמדה שקולה כנגד ההיערכות לקרב באותה עמדה. אי לכך יש למקם היטב את הארטילריה, צריך לבחור בשטח שאינו נתון לשליטה ואינו צפוי לאיגוף, ועל התותחים לחפות על הסיבבה ולחלוש עליה ככל האפשר".

"כשאתה תופס עמדה שהאויב מאיים לכתרה, הזדרז לכנס את כל הכוח העומד לרשותך ואיים עליו בתנועה התקפית. בעזרת התמרון הזה תמנע ממנו לנתק את אגפיך ולהטרידם במקרה שתמצא לנחוץ לסגת".

"לעולם אל ישכח ממך העיקרון האומר, שעליך לקבוע את מחנותיך בנקודה המרוחקת ביותר והמוגנת ביותר מפני האויב, בעיקר במקומות שאפשרית בהם הפתעה. בדרך זו יהיה סיפק בידיך לכנס את כל כוחותיך לפני שיוכל האויב לתקוף אותך".

"הפעלתם של גייסות שאין תקשורת ביניהם נגד כוח מרכזי שקווי־התקשורת שלו פתוחים מנוגדת לכל העקרונות הנכונים".

"כשכוח צבאי נהדף מעמדתו הראשונה, על השדרות הנסוגות להתכנס ולהיערך במרחק כזה מאחור, שימנע מן האויב כל אפשרות של התערבות. האסון הגדול ביותר שעלול לקרות הוא,  שהשדרות יותקפו בנפרד לפני איחודן".

"ערב קרב אל תשגר שום כוח נפרד, כי במשך הלילה עלול מצב העניינים להשתנות, בין בעקבות נסיגה של האויב, בין בעקבות בואן של תגבורות גדולות שיאפשרו לו לנקוט פעולה התקפית ולשים לאל את הערכותך הקודמת".

"כשהגעת לידי החלטה לצאת לקרב, כנס את כל כוחותיך. אל תוותר על שום דבר. לפעמים נתון גורל היום בידי גדוד אחר".

"כשאתה נחוש להסתכן בקרב, שמור בידך את כל סיכויי ההצלחה, בייחוד כשמולך עומד יריב בעל כישורים עדיפים; כי אם תוכה, יהיה הדבר אפילו בקרב מחסניך ובתוך קווי־התקשורת שלך. אבוי למנוצח!".

"הכנסת ריכוזי רכב או סוללות ארטילריה למעבר צר מנוגדת לכל נוהגי המלחמה, אלא אם קצהו השני נמצא בידיך. במקרה של נסיגה יכבידו התותחים על תנועותיך ויאבדו. יהיה עליך להשאירם בעמדתם תחת ליווי מספיק עד שתשתלט על הפיתחה".

"יש לקבוע ככלל לעולם לא להותיר רווחים שהאויב יוכל לחדור בהם בין גייסות היוצרים מערך קרב, אלא אם נועד הדבר למשוך אותו למלכודת".

"קשה למנוע צבא הנושא ציוד גישור מלצלוח נהר. שיעדו של הכוח המגן על המעבר הוא לחפות על מצור, המצביא, ברגע שהגיע למסקנה ברורה שאין ביכולתו למנוע את הצליחה, חייב לנקוט צעדים כדי להתייצב מול האויב בנקודת־ביניים בין הנהר שהוא מגן עליו ובין המקום שהוא מכפה עליו".

"מבצרים מביאים תועלת דומה בלוחמה התקפית כבלוחמה מגננתית. אמנם, בהם כשלעצמם אין כדי לעצור צבא, אך הם אמצעי מאין כמוהו לעכב, לבלבל, להחליש ולהרגיז צבא מנצח".

"אם הנסיבות אינן מאפשרות השארת חיל־מצב מספיק להגנתה של עיר מבוצרת שיש בה בית־חולים ומחסנים, לפחות יש לנקוט את כל האמצעים להבטיח את המצודה מפני התקפת פתע".

"מפתחותיו של מצר שווים בהחלט את נסיגתו של חיל־המצב כשהוא נחוש בהחלטתו שלא להיכנע אלא בתנאים אלא בלבד. בכפוף לעיקרון זה, תמיד נבון יותר להעניק לחיל־מצב, שגילה התנגדות עיקשת, כניעה מכובדת ולא להסתכן בהתקפה".

"חיל הרגלים, חיל־הפרשים והארטילריה זה בלי זה אינם ולא כלום. עליהם לנות תמיד בצורה שיוכלו לסייע זה לזה במקרה של הפתעה".

"הן בשעת מסע והן בעמדה, עיקרה של הארטילריה חייב להיות עם אוגדות הרגלים והפרשים. על השאר להיטות בעתודה. כל תותח צריך שיהיו איתו שלוש־מאות פגזים, לרבות הדיופן. זוהי, פחות או יותר, הכמות הדרושה לשני קרבות".

"את הארטילריה יש להציב תמיד בעמדות הטובות ביותר, ובמרחק רב ככל האפשר לפני קו הפרשים והרגלים כדי שבטחון התותחים לא יעמוד בסכנה".

"מצביא טוב, מערכת מאורגנת היטב, הדרכה טובה ומשמעת חמורה, הנתמכים בידי סגל קצינים יעיל, יביאו תמיד להעמדת גייסות טובים, תיהיה המטרה שלמענם הם נלחמים אשר תיהיה. עם זאת, אהבת המולדת, התלהבות ורגש של כבוד לאומי יפעילו השפעה חיובית על חיילים צעירים".

"כשאומה חסרה סגל קצינים ומערכת צבאית, יקשה מאוד לארגן צבא".

"תבונה ראשונה־במעלה של חייל היא הסבולת בזמן תשישות ומחסור. אומץ־הלב אינו בא אלא במקום השני. הסבל, העוני והמחסור הם בית־הספר הטוב ביותר לחייל".

"מחמישה דברים לא יפרד החייל לעולם: רובהו, תחמושתו, תרמילו, צידתו (לארבעה ימים לפחות) וכלי־ההתחפרות שלו. את התרמיל אפשר לצמצם ולהעמיד על גודל מזערי, אך החייל חייב לשאתו איתו תמיד".

"יש לנקוט את כל הדרכים לחיזוק הקשר בין החייל צבאו. הדרך הטובה ביותר להשיג זאת היא גילוי התחשבות בחייל הוותיק וכבוד כלפיו. גם שכרו חייב לעלות ביחס ישר לוותק השירות שלו. עוול משווע הוא שלא להעניק לחייל תנאים מעבר לאלה שמקבל הטירון".

"אין לך דבר חשוב במלחמה יותר מפיקוד אחיד. לפיכך, כשמתנהלת מלחמה נגד כוח אחד ויחיד, חייב להיות כוח אחד בלבד המופעל מבסיס אחר ומנוהל בידי מפקד אחר".

"יש רק צורה מכובדת אחת של נפילה בשבי, והיא להילקח כיחידים; במלים אחרות, לאחר ניתוק מוחלט מהכוח וכשאין עוד כל אפשרות להשתמש בנשק. במקרים כאלה לא יוכלו להיות תנאים, כי אין בכוחו של הכבוד לכפותם. הכניעה היא לכורח שאין לעמוד בפניו".

"אין כל מחילה למצביא, העושה שימוש בידע שרכש בשירות מדינתו כדי למסור את גבולה ואת עריה בידי זרים. זהו פשע הראוי לגנאי על־פי כל עקרונות הדת, המוסר והכבוד".

"להכיר היטב את השטח; לדעת לנהל סיור במיומנות; לפקח על העברתן המהירה של הפקודות; להציג את התנועות המורכבות ביותר בצורה מובנת, אך במלים מעטות ובפשטות – אלה המעלות העיקריות, החייבות לציין את הקצין הנבחר לעמוד בראש מטה".

"הדבר הראשון שעל מפקד עליון לקבוע הוא, מה בכוונתו לעשות, לבחון אם לרשותו האמצעים להתגבר על המכשולים שעשוי להציב מולו האויב, ולאחר שהחליט – לעשות הכול כדי לגבור עליהם".

"נדיר וקשה הדבר שיימצאו באדם אחד כל המעלות הדרושות למצביא גדול. הרצוי ביותר ומה שמציין אדם מייד, הוא שתבונתו או כשרונו יעמדו בשיווי־משקל עם אופיו או אומץ־ליבו. אם גובר אומץ־הלב, המצביא פועל בחוסר־זהירות ומבצע דברים מעבר ליכולת התכנון שלו; ולהיפך, אם אופיו או אומץ־ליבו מפגרים אחרי תבונתו, אין הוא מעז לבצע את תכניותיו".

"למפקד עליון אסור לאפשר מנוחה, לא למנצחים ולא למנוצחים".

"מצביא הססן הפועל בלי עקרונות ובלי תכנית, גם אם יעמוד בראש צבא העולה במספרו על צבא האויב, ימצא את עצמו כמעט תמיד נחות בשדה־הקרב. הססנות וצעדים חלקיים מביאים לאובדן הכול במלחמה".

"בקרב, כמו בשעת מצור, המיומנות מתמצית בריכוז כמות גדולה של אש על נקודה אחת. כשהחל הקרב, מי שיש לו הכושר להנחית ריכוז פתאומי ובלתי־צפוי של אש ארטילרית בנקודה הזאת, מבטיח את נצחונו".

"המלחמה אינה בנויה אלא תקריות: ואם כי על מפקד לדבוק בעקרונות כלליים, אסור להחמיץ שום הזדמנות להפיק רווח מהתקריות האלה. זוהי תמצית הגאונות. במלחמה יש רגע מוצלח אחד בלבד; הגאון מנצל אותו".

"מצביא השומר על כוחות רעננים למחרת הקרב, מובס כמעט תמיד. אם יש בכך תועלת, עליו להקריב את האיש האחרון; שכן ביום שלאחר הצלחה מלאה שוב אין לפניו מכשולים. היוקרה מבטיחה למנצח נצחונות חדשים".

"מלחמת מגננה אינה מוציאה מכלל אפשרות את ההתקפה; בדומה לכך, מלחמה התקפית אינה מוציאה מכלל חשבון את ההגנה, אם כי מטרתה תיהיה להבקיע את הגבול ולחדור לשטח האויב".

"כוח צבאי יוכל לעבור תמיד, ובכל עונה במקום ששני אנשים יכולים להציב בו את כפות־רגליהם".

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן: https://bit.ly/3ledAzz