בתחילת שנות ה-50, במהלך ביקורו של סר עמנואל שינבול בישראל, העלה בפניו נתנאל לורך את נושא האולטימטום הבריטי בסוף 1948, שבעקבותיו נסוג שאל מסיני. שינוול הכחיש בתוקף שקיים אולטימטום כזה: \"אני יודע, כי הייתי שר המלחמה וחבר בקבינט הבריטי\". מאז, הנושא לא מפסיק להעסיק את המחבר, ובתום שלושים שנה, כשנחשפו המסמכים הבריטיים, הוא מיהר למצוא תשובה לשאלה, האם יש אולטימטום, או לא. שאלה דומה עלתה אצלו גם לגבי האולטימטום הסובייטי בשיטת 'קדש' שבעקבותיו נסוגו כוחותינו מסיני. סוגיות אלו נדונות בהרחבה בספר שלפנינו, שבמרכזו אישיותו רבת הפנים של בן גוריון, והמחבר קובע כי בשני המקרים לא הוצב אולטימטום בפני ישראל. בהקדמה לספר אומר האלוף יוסף אבידר כי מדובר בתרומה חשובה לבירור הבעייתיות הכרוכה באיומים בהתערבות צבאית של מעצמה גדולה ולהבנת משמעותן. מטרתו להסיר עמימות ועיוותים שישתרשו בציבור בעניין זה, ואף שהכותב עצמו מזהיר מפני הפקת לקחים מהעבר, הכרת העבר בהחלט מהווה תשתית ראויה לבחינת דרכנו בהעתיד\".
\n
נתנאל לורך שירת בהגנה, בחטיבה ובצה\"ל. במלחמת העצמאות לחם בחטיבת עציוני בירושלים, והשתתף בניסיון הפריצה לעיר העתיקה דרך שער יפו. שירת כמפקד נוטרדאם, כאשר נהדף שם הניסיון העיקרי של הלגיון הערבי לפרוץ ללב העיר החדשה, וזכה כהוקרה על השמדת התותח מעל שער יפו. בשנת 1952 הקים את סניף ההיסטוריה בשעה צחיל, ובשנת 1955 עבר לשרת במשרד החוץ. בין התפקידים שמילא: שגריר ישראל בפרו ובבוליביה, מנהל המחלקה לאפריקה, מנהל מחלקת המידע ומנהלת המחלקה לאמריקה הלטינית. בשנים 1972-1983 היה מזכיר הכנסת, ובמשך שנתיים כיהן גם כנשיא האיגוד העולמי של מזכירי הפרלמנט. כיום הכותב הוא חוקר בכיר במכון המחקר טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים וכן מרצה באוניברסיטת בר-אילן.
\n
נתנאל לורך פירסם מספר ספרים: סיפורי מלחמת העצמאות ומלחמת ישראל, שיצאו לאור במספר שפות, הנהר הלוחש על תקופתו כשגריר בפרו, בין ישראל לעמים העוסקים בתולדות הדיפלומטיה הציונית והישראלית. הכנסת מזווית אחרת - זיכרונותיו מתקופת כהונתו בכנסת. על ספרו בסבת משאמן, המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת ירושלים, זכה נתנאל לורך בפרס רס\"ן יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 1989.
בתחילת שנות ה-50, במהלך ביקורו של סר עמנואל שינבול בישראל, העלה בפניו נתנאל לורך את נושא האולטימטום הבריטי בסוף 1948, שבעקבותיו נסוג שאל מסיני. שינוול הכחיש בתוקף שקיים אולטימטום כזה: "אני יודע, כי הייתי שר המלחמה וחבר בקבינט הבריטי". מאז, הנושא לא מפסיק להעסיק את המחבר, ובתום שלושים שנה, כשנחשפו המסמכים הבריטיים, הוא מיהר למצוא תשובה לשאלה, האם יש אולטימטום, או לא. שאלה דומה עלתה אצלו גם לגבי האולטימטום הסובייטי בשיטת 'קדש' שבעקבותיו נסוגו כוחותינו מסיני. סוגיות אלו נדונות בהרחבה בספר שלפנינו, שבמרכזו אישיותו רבת הפנים של בן גוריון, והמחבר קובע כי בשני המקרים לא הוצב אולטימטום בפני ישראל. בהקדמה לספר אומר האלוף יוסף אבידר כי מדובר בתרומה חשובה לבירור הבעייתיות הכרוכה באיומים בהתערבות צבאית של מעצמה גדולה ולהבנת משמעותן. מטרתו להסיר עמימות ועיוותים שישתרשו בציבור בעניין זה, ואף שהכותב עצמו מזהיר מפני הפקת לקחים מהעבר, הכרת העבר בהחלט מהווה תשתית ראויה לבחינת דרכנו בהעתיד".
נתנאל לורך שירת בהגנה, בחטיבה ובצה"ל. במלחמת העצמאות לחם בחטיבת עציוני בירושלים, והשתתף בניסיון הפריצה לעיר העתיקה דרך שער יפו. שירת כמפקד נוטרדאם, כאשר נהדף שם הניסיון העיקרי של הלגיון הערבי לפרוץ ללב העיר החדשה, וזכה כהוקרה על השמדת התותח מעל שער יפו. בשנת 1952 הקים את סניף ההיסטוריה בשעה צחיל, ובשנת 1955 עבר לשרת במשרד החוץ. בין התפקידים שמילא: שגריר ישראל בפרו ובבוליביה, מנהל המחלקה לאפריקה, מנהל מחלקת המידע ומנהלת המחלקה לאמריקה הלטינית. בשנים 1972-1983 היה מזכיר הכנסת, ובמשך שנתיים כיהן גם כנשיא האיגוד העולמי של מזכירי הפרלמנט. כיום הכותב הוא חוקר בכיר במכון המחקר טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים וכן מרצה באוניברסיטת בר-אילן.
נתנאל לורך פירסם מספר ספרים: סיפורי מלחמת העצמאות ומלחמת ישראל, שיצאו לאור במספר שפות, הנהר הלוחש על תקופתו כשגריר בפרו, בין ישראל לעמים העוסקים בתולדות הדיפלומטיה הציונית והישראלית. הכנסת מזווית אחרת - זיכרונותיו מתקופת כהונתו בכנסת. על ספרו בסבת משאמן, המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת ירושלים, זכה נתנאל לורך בפרס רס"ן יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 1989.