הכרעה אסטרטגית בתנאי מדינת ישראל

חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, 26 במרס 1979. צילום: שבתאי טל

ההכרעה האסטרטגית (שבין מאפייניה העיקריים – הנחלת מפלה חד משמעית לאויב) חייבת, בן היתר, לקרב את הערבים להכרה בכורח להגיע לדו-קיום עם ישראל, לפתור את המחלוקת באמצעים מדיניים, ולזנוח את דרך המלחמה; ולפתח בהם מודעות, כי אין להם אופציה צבאית יעילה לפתרון הסכסוך הישראלי-הערבי.

במלחמה קיימים לא רק סיכונים; יש גם סיכויים לשינוי מצב משמעותי לטובתנו, ועלינו להיות ערוכים לנצלה היטב לפתח יתרונות מדיניים וצבאיים. "ההכרעה" הנה מהמרכיבים החשובים של תפיסת הביטחון הלאומית. אף שהמושג בשימוש שנים רבות, הוא טרם הוגדר במילון המונחים הצבאיים, וקיימת לגביו קשת של השקפות ואי בהירות. הבדלי הדעות אינם רק לגבי מושג ההכרעה אלא גם לגבי מונח המשנה, הקשורים בו – כדוגמת ההכרעה האסטרטגית, ההכרעה המערכתית, ההכרעה המוגבלת וההכרעה המוחלטת. אי הבהירות קיימת גם לגבי המושגים "הכנעה" ו"ניצחון" והקשרם למושג ההכרעה.

יש הגורסים, כי למושג ההכרעה אין משמעות, ומטרות המלחמה מבטאות את ההכרעה הנדרשת, וחייבות להיות תחליף למושג ההכרעה.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן