אמצעי קרב המגע והשימוש בהם
אחרי שדובר בפרק הקודם על הטנק ועל הטקטיקה של שריון אשר הכיל את כל אשר חשוב ללוחם שריון לדעתו, ידובר בהמשך על אמצעי הלחימה, רק ברפרוף נזכור את הפעלת תותחים־נגד־טנקיים ונעסוק בעיקר בקרב־המגע נגד שריון, כפי שכל איש חיל־הרגלים חייב להכירו כיום. אולם תוך כדי כך נחדיר בלבנו את העקרון אשר יש לנהוג לפיו בהקפדה בכל המצבים: זה העיקרון האומר כי את תותחינו קטני־הקוטר אפשר להפעיל רק מהאגף, מאחר שכושר חדירתם מהחזית אינו מספיק עוד נגד השריון בן־ימינו. עלינו להסתגל לעובדה, כי לא בכל מקום בו יכולים לעבור טנקים, עומדים מוכנים תותחים ככלי־נשק נגדם. יתר על כן, תמיד ישתדל האויב להוציאם מכלל פעולה על ידי הפעלת מטוסיו, תותחיו או שריונו נגדם. חיל־הרגלים, בכלי קרב־המגע שלו, חייב לסתום את הפרצות, להלחם בטנקים שהצליחו לפרוץ ולמנעם מלהגיע לעורף גייסותנו.
מגמת הנאמר בקונטרס זה הוא לשמש השלמה לחוברות ההדרכה והתקנונים הטובים על אמצעי קרב־המגע אשר לחיל־הרגלים. על תפעולם של אלה לא נתעכב כאן בפרוטרוט. השימוש הנכון והבטוח במוקשינו, ברימון־הרובה־הנגד־טנקי, באמצעי פיצוץ והצתה וכן ברימוני־היד ובכלי היריה, הוא תנאי מוקדם המובן מאליו. ההדרכה בשימוש במקושים עודנה לקויה ביחידות רבות, דוקא בין המש"קים, ויש להמליץ במפגיע שייעשה הכל על־מנת למלא את החסר. למי שנזדמן אי־פעם לראות השפעת אחד המונ"רים (מוקש־נגד־רכב) שלנו, יודה על כרחו כי בו ניתן לנו נשק־אנטי־טנקי אשר אפשר ליצור בכמויות גדולות וזול יחסית. אולם כעולתם הטובה תהיה הרת־אסון לגייסותנו אנו, אם לא ילמדו כל אנשי־הרגלים להניח מקושים במהירות ובבטחון, וכן לנצרם ולפנותם שנית.