תותח מול טנק

הקונטרס המוגש בזה הנו עיבוד מקוצר של החוברת הסוביטית "ארטילריה במאבק נגד טנקים", לקולונל א. אלכסייב, אשר ראתה אור לפני כשנתיים. "בעית השריון" – דהיינו בעית העמידה בפני שריון – משותפת לכל הצבאות; אולם לא כל הצבאות הנם בעלי מידה שוה של נסיון והתנסות בסוגיה חמורה זו. ומן הראוי לשאוב מניסיונם של אלה אשר – תמורת "דמי־לימוד" לא־מעטים – סיגלו לעצמם ידיעה וכושר־מעשה בתחום חיוני ואחראי זה של המלחמה החדישה. ברי, כי התשקיף המוגש בזה מנסיון המלחמה בשריון בחזית המזרח בשנות 1941–1944 אין לקבלו בתורת "כזאת ראה וקדש".

 הגישה ה"ארטילרית" המובהקת של החוברת הסוביטית משקפת את מסיבותיו של צבא רווי אמצעים ארטילריים ופטור ממגבלות רציניות בתחומם; לא בכל מקום יש, איפוא, לקבל תפיסה זו ללא־תיקון. אף התנאים הטופוגרפיים, לא תמיד הם נוחים לריבוי השימוש ב"אש הכינון־הישיר" כפי שהיו, למשל, לרוב ברוסיה המרכזית ואף הדרומית. החוברת מתעלמת (יתכן מטעמי "בטחון") מכל ציון של נשק רגלים אנטי־טנקי חדש, המושתת על כלים מסוג ה"בזוקה" או ה"פיאט" – או גם על כלים ללא־רתע. והרי אלה, עם הרימונים ובקבוק־התבערה – ובצבאות אחדים גם הרובים נגד־שריון – מקנים לחיל הרגלים עצמת־עמידה לא מבוטלת בפני הסתערויות השריון, ולעתים אף בהתמודדות־אש אתו.

 מן החוברת נעדר השימוש נגד השריון בנשק־הלהבות – בין להביורים ובין פצצות נאפלם, ואף מלחמת המוקשים בטנקים לא הוצגה דיה: כי על־כן נועדה החוברת להיות ארטילרית מעיקרה. תועלת לא מעטה צפויה למעיין בחוברת זו אם רק ישכיל להעלות מדוגמאות־הקרב הרבות האצורות בה את המאלף באמת, את העשוי לדרבן־את־המחשבה ולעורר לסיגולו של הלקח לתנאינו־אנו.

 החוברת במקורה "כוונה אל איש הצבא ואל הקורא ההמוני ובראש וראשונה אל בני הנעורים". הגדרה זו הולמת גם את מציאותנו־אנו, מציאות של צבא־עם מקיף, הבנוי על כונות־המלחמה של הרבים. ערכה המאלף יכול להיות ניכר ביחוד לגבי הקצין הצוער והסמל שבשורות צבא ההגנה לישראל.