פשיטה לציד "לשון" (סיפור)
הדבר אירע בשיחה עם הקפיטן שוסטאק, מ"מ מפקד- הבטליון למדור הפוליטי, בשעה שביקר במזקף-הקרב עם שחר :
"כיתתך נושאת היטב בעבודת-המשמר", אמר. "מפקד- הבטליון מרוצה".
פתאום קדרו פניו של שוסטאק. מעך את הסיגריה והפטיר יבשות, בקול נרגז:
"מחר תפעל כאן פלגת-הסיור שלהדיביזיה. שמור בשבע עינים, רומנצוב ! אם יקרה מה - מיד תחיש עזרה. ענייני-הסיור יגעים אצלכם ברגימנט. במשך שלושה שבועות לא לכדתם אפילו 'בעל-לשון' אחד".
"ושמא נלך בעצמנו?" שאל רומנצוב.
"נסה !" גחך שוסטאק.
רק בערב עזב את משמר־ההבטחה הקדמי. ובמשך כל אותו יום היה רומנצוב שרוי באיזה שכרון מענה.
"בעל־לשון"! עליו לתפוש "בעל־לשון"!
"האמנם קל יותר להרוד מאה ושבעה־עשר גרמנים מאשר לתפוס בשבי פיני חי אחד?" הרהר במדדו בצעדיו את חפירת הקלעים. "הבלים! אני אוכל לעשות זאת! וגם עשה אעשה! גם את קלוצ'קוב וגם את מוליבוגה אקח עמי!..."
הוא שאל מגולובנוב משקפת ממלקוח־האויב וכל היום התמכר לתצפיות אחרי עמדות הפינים.